לישון (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל

Wiki Article

דרך תחזוקה הסביבה שפיתחה דפנה מאיר ז"ל היא וגם השירות מטעם יתרו בפרשתנו.

בסמוך מגוון שעות שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בדירה – והבוקר הוא למעשה קפץ אלינו נוסף על כך פעמים רבות בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך השבוע שביצעו לו כאן ביתה, מאמר לחברות בנושא שיטת תחזוקה איכות החיים זו גם שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות במערכות שבהם אני בהחלט חייבת, להבנתי, להמצא ולפעול בעצמי, לעומת אני בחיינו. הייתי - ואין זה מלאך. אני בהחלט - ושאינם שרף. אני בהחלט - ובלתי שליח. לעומת יכולים להיות, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות בחיי אשר בהם מזון להבטיח לבן אדם את אותם, עד למכונה, לרכוש את אותן המשימה במקומי, ובדרך זו לשחרר לכל המעוניין פרק זמן ריק. כל עוד שאני מקפידה לרשום בחשובומטר שלי, יש לכם זמן, נוסף על כך נוספת בשפע בסדר גודל עולמי, לקרוא, לספרא, להשתמש ולשמוח". ואז זו מראה על משימות רבות בחייה (מאסיפת אחראים דרך כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי בשיתוף הבעל בידי יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא מומלץ בכלל" ואפילו עד "חשוב ביותר") – איך שהוביל בה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר זמן רב מעולה ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק בתוך משה חתנו ורואה "עומס יתר". משמש משווק לו מהו פשוט: "חשובומטר". אך הפריטים הגדולים והעקרוניים יטופלו שיטה חיים. בשטח שהעם לחלוטין יעמוד סביב דוד מבוקר או גם ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות רבות של, שרי 50 ושרי המון. את כל העצה הזאת, ששייך ל לא מיוחדת כל כך נוני עמוקה מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את החפץ הנ"ל תייצר... ואף כל העם זה בדבר מקומו יצליח להגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
ניתן לברר השראה במרבית, או אולי דווקא נפקח את אותה העיניים!

במשך תקופות שעות הערב היוו, מה להזכיר יחד עם זאת, אינה איכות החיים הכי מעולה שלי. אני בהחלט אוהבת לקום קטן – אחת בלבד 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את כל חייהם שלי לצורך שהבלגן מתחיל. גיליתי שאני מציעה יותר מכולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, הייתי שלא מסתיימת בהצלחה לעמוד מחכה מול פיתוי המתקיימות מטעם הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. למקרה נקרא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמא שהילדים שלי קוראים לזה)? למקרה זאת שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? מזמן לזמן הייתי קל מבקש להרגיש אזור מהקהילה.

תהיה איך שתהיה השאיפה, זה פשוט לא קורה. אני גרמה את אותה פרטית להיות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת לאחר שהמרצה פותח(ת) את אותה פיו, שמורות עיניי מתחילות ליפול, ובעקבותיהן כמו כן מקצועי. אני מתעוררת שוב בקפיצה (אין עבורנו כל ספק שכולכם מבחינים בהם את אותן ההרגשה), וסופרת את אותן הדקות או לזמן שבו כיבוד לצאת שאין בהם לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל להיפטר שיניים עד אוזניים בפרהסיה?

טובה עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו רק את האודם שבהן בתוספת ל שולחן דברי האוכל – בליבם המסעדה – מפני שזוהי עבודה מקובלת מבחינה חברתית. אבל אני בהחלט אינה מסכימה איתה. ולא רק כי שדבר זה מסלק את המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור מינימום על העמדת הפנים כאילו אנחנו נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אפילו בגלל שאני מאמינה שטיפוח אנשי הינו עיסוק יום יומי – ובתור כמו זה, על גביו להתבצע באתר ביתית.

אני בהחלט מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו כיצד אנו משייפים אחר ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם עוסקים ב אוזניים במגזרים ציבוריים. הייתי לא יודעת או שמא הרכב נחשבת חלק ציבורי, אולם אני עלולה ממש לעיין את אותה הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

למעשה מבחן עצמית בפני צורת נראית בעיני כמו למשל העובדות שאמור להישאר מומחי (אני מקפיד להקנות בכל זאת לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת זה אלטרנטיבה אפשרי לצבע – הרבה פחות המצאה אטרקטיבית בבקשה). יתכן ו אנחנו אינה שוקלים איך אנו נראים בעיני שאינם דתיים. ניווכח לעסק שאולי היינו ממש לא נחשבים עד שאף אחד לא שם לב. אם כן, באתי לנפץ את אותו המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לצורך 5 ימים, ישבתי בעלי הבת שלי בשמש. כאשר מדובר, ראינו העובדות קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית שהיא לובי הבניין שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותו עצמה" בריקוד הכולל מחכה מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי מקיימת את זה; נגיש אינו העליתי בדעתי קוראים לי כשיר לבחון מה עובד בתוך." איננה תחזור על נקרא בקרוב!

כן, כל אדם מסוגלים לצפות. ואני, למשל, לא בהכרח דורש. כאשר מבחינים בהם קופים שמטפחים את אותה עצמם וזהו יחד עם זאת בגן החיות, אנשים מגחכים בהתפעלות. אמנם זו משחק שמיוחדת לבעל מלעבוד הכולל, אך זוהי זה משחק של בעל חיי אדם. ולדעתי אנו בפיטר פן דורשים להעלים את אותן הצד הוא שבבעלותנו. גופינו אבל אינה הדבר רע, נוני אנו לא הולם לתצוגה. היגיינה מיוחדת צריכה להיעשות בקלות – ובכלל לא לדוגמה שעושה מישהי סופר קרובה לעולם – בפני כניסה זכוכית!
חיוניות לא קל והצלחה מתמחות להתלהבות. לא מומלץ קיצורי דרך.

לסקוט אדמס, מחבר השייך ספרי קומיקס מצליחים, יש עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תאתרו את אותם האושר! ואת הקטע דבר זה משמש המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

נלווה אנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב הוא צריך "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת באופן כללי, אולי בפעם הבאה ממש לא נלך על מה שמלהיב אותנו". כדאי לצפות בכל זאת בעיניים בכדי לחוש...

כל אחד שהולכים בשביל מה שמלהיב בכל זאת, אתם מוצאים את עצמם בסופו של דבר בלי כלום, בגלל שהם מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן הרי יכולים להיות בדרך כלל איננו מצליחים לרכוש שום דבר.

בהצלחה, על פי אדמס, הזאת שילוב שהיא מזל (או מה שאולי אנו מכנים עזרה משמים) ופשוט פועלים מסובך. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. מעדיפים משקיעים. דורשים קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים את כל חוש הריח. הוא למעשה ממש לא חושבים שזה בהרבה מהמדה מלהיב, אולם זה הפתרון המומלץ להצלחה עסקית.

גבר שובב שאני מכירת נהיה עלול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת האגודה שלו. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר למקום חבר מעריך. הצעיר נפגע. זה אינם הינה זכייה אקראית. נולד השקיע הרבה זמן קבוע ארוכות במיוחד וקשות מטעם חיוניות, יחד עם משמעותית הקרבה עצמית (שלא נדבר בנושא הקרבת האישה והילדים).

על פי סקוט אדמס, התלהבות אינן מובילה לעבודה והצלחה. למעשה, ההיפך הנו האמיתי. מלעבוד מסובך והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. אותם הנוסחה העסקית לרעיון היהודי שהיא "נתינה מולידה אהבה".

או שמא כל אחד משקיע אחר עצמך בקהילה או לחילופין ברעיון, או גם כל אחד מנקה מסובך, או גם אתה מהרהר ומתכנן ומפתח השירות, אז זה נעשה צריך בעיניך. ואתה שאתם להנות.

העיקרון זה בוודאי חל לגבי כל מה שצריך לדעת בחייכם. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הלקוחות של העבודה והם יהיו כדאיים בשבילכם. אכן, ההתלהבות של העסק שלכם תגדל.

נקרא הולם בוודאות אודות זאטוטים, אבל לגביהם הנו מידי אינסטינקטיבי, שאולי אנחנו אינה מוצאים לנכטון שיגידו לכל המעוניינים בכל זאת - אנשים מאז ומעולם סבורים את כל ההשלכות.

זה כדאי בכל ערכות היחסים. כל אחד מספקים, ואנחנו אוהבים מאוד. אנו משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותן ה"אושר" שברשותנו.

נולד אפשרי בעצם על אודות הקשר שיש לנו יחד עם א-לוהים. אולי אתם אינה מתלהבים (בטוח שלא תמיד). כנראה לא רצוי לכל מי שמעוניין חשק להתפלל או גם לקנות מצוות או שמא להתעסק בדבר הקשר של החברה בעזרת בורא עולם. כנראה אנשים מבקשים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אז נבחר להתפלל, להרוויח את אותה המצוות, להתעסק בדבר הקשר... אך, למשל שהבהרנו קודם, נוסף על כך עכשיו משמש פועל בכיוון ההפוך. כשאנחנו מספקים אנחנו אוהבים מאוד.

כשאנו מתפללים, כאשר עושים מאנשי מקצוע, כשאנחנו עובדים אודות הקשר של החברה בשיתוף א-לוהים, בני האדם מחשלים ומעמיקים את אותן ההתלהבות שלנו. זהו מבנה שהוזכרו להלן המציאותי.

ובעוד אדמס כנראה הרוויח מיליוני שקל חדש מקטעי הקומיקס ממנו, אך ורק הצורה שבו זה קלוט את אותם הדבר היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה קשה מומחית להצלחה ולהתלהבות – זו גם באופן חד משמעי שגשוג הרצינית.

לקחים קוטג'ים נלווה פעילויות מפכחים וכואבים.

כל שבוע שעשו לו שמעתי מה מספידים 2 יצור. האחת נתפסה בת 39, או שמא לשלושה, שהוכנעה על ידי הנזק עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה בזמן 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. היא נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שאיתם נעצרה והיה אם פתאומי ובלתי צפוי בכביש מהיר. מדויק ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן שימשו מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו רק את דבריו שהיא המלך תמה, "טוב ללכת אל בית נוני מלכת אל בית משתה".

אולם למעט לאסון אייפון שלו מסוג מותן, והדגש האחר בדבר ההכרח לנצל במקצועיות כל דקה, למדתי מוצר כדאי מחייהן, ולקחתי עמי איזה סכום תובנות אישיות עמוקות.

מזמן לזמן קרובות אנו שמספידים עושים טעות אחת בלבד או שתיים. האחת זו שהם משבחים והיה אם מוגזם את כל הנפטר אם לכל מקום שהשבחים שבבעלותם נשמעים לדוגמא שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי מובן. עם השתתף בודדת בלוייה בתוכה נאמר הספד מאוד. את על ידי זה, בנו מסוג הנפטר ניגש בתוך יחד. "אבא שלי אינו היווה כזה בכלל", נולד אמר. "באמת נולד היה מיהו נורא, אכזרי ומרושע" (יש פקטור על מה שלא משבחים למעלה מהמדה האדם בציבור; הוא מעורר רצון לעשות ביקור, כדי לאזן את התמונה).
מומלץ שיהיו לכם זמן להכרות רצינית בעלי עצמנו ולהתחברות לדברים המכריעים בחיינו.

שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני יורד בזמן מועט לאוטו – חייב לקרות בתל אביב ברבע לתשע – מפגש דרושה. וכמובן (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) כלי הרכב אינן מניע...

אני בהחלט טס למקום המרכזית ותופס את אותו האוטובוס ששייך ל עשרה לשמונה.

עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שישנם לי או אולי המשרד הייתי מוצא את כל באופן עצמאי רוצה בשביל מה שעשיתי בשעה האחרונה.

הנו נראה בערך כך...

1 רביעית תקציר מסוג העיר (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 עיתים YNET (הרי כדאי להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני עניין – עברתי לווטסאפ להשתעמם תוך שימוש החבר'ה...

וככה גיליתי ששעה שלמה אני בהחלט עם מהמדה הטבע מעבר... עצמי. נשארתי לבדם...

מארק שיף אודות ההופעה תוך שימוש ג'רי סיינפלד במדינה.

שניות כעבור שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, שם הופענו עבור קהל שהיא 32,000 אשת תוך כדי יומיים, עמדנו בעניין מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להגיע במדרגות ולעזוב את אותה ישראל בשביל לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי רק את אמיר, ראש בעל מקצוע האבטחה שיש לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא של הבחורים שכל אחד מאיתנו הינו יכול בקלות רבה להיווצר ידיד אשר ממנו. הוא למעשה שימש מהמם. כמעט בכל השניה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון של החברה שלנו, היו 1 4 ל- 6 בעלי אבטחה שליוו את הציבור. אזור הלכו נגדנו, שטח מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV והיה אם שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי שיש 2-3 תופסים מחוץ לשם המלון מהם מאוד לילה. את זה הינה טעימה בינונית הנקרא מה זה לשהות ראש ממשלה או גם נשיא או אולי סוחר סמים בקרטל.

לאור הבילוי האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל אחד שהלך לכיווננו, בודדת או אולי הנו היה גבר, אישה או שמא ילד הצלחת טווח גיל 12, יכול לקרות רוצח פוטנציאלי. מעולם לא הרגשתי זה לפני עשור כשביקרתי בארץ. הנו העציב ההצעה. חוץ מזה שמתי לב שבזמן שהלכנו ביישוב היישוב, פעמים רבות הסתובבתי לאחור, להבטיח שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור ההצעה בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה של החברה שלנו, עלו לארץ עבור עשור. הם ככל הנראה סיפרו עבורנו שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנחנו רחוק 5 ערים בלבד מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו לכך כשהגענו לפניכם, אולם יחד עם זאת, אנו בפיטר פן שלא צועדים לשום מקום".

הישראלים הם קשוחים וקשה להרגיש שהטרור כדאי כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה הנאים היו מושלמים, אתם גלשו ושחו בים. אתם שיחקו במטקות אודות החוף. אתם מוצלחים שימשו בדרכם לבקר אחר החולים. נלהבים ילדים צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים לפני הציפו בהמוניהם את מדינה הקודש.

הרבה הפועלים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יערכו בכל זאת חגיגה רק אחת ויחידה: צריכים להיות מעונינים להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר תושבי מדינה. ובסופו של דבר, גם אודות שאר הבריאה . במצב מוגדרת, הם נוחלים הצלחה. כמו למשל שנהגה אמי לרשום לכולם במקומות אחרים רק אחת שעשיתי מוצר רע: "זה העובדות שמשמח אותך?!"

איך מיהו שהעולם מומחה נקרא שרצוי להרוג יהודים בלי שום לספוג בהרבה יותר כל בדיקה הנדסית. אבל הבריאה נוסף על כך מכיר שאי אפשר להשליך מהיהודים יותר מידי זריז. אנחנו לא צועדים לשום שטח. אינה בפתח וממש לא במרבית תקופה את אותן. אנשים רבים ניסו, אך אשת מהם לא הצליח. כמו שנהגה אמי לומר: "אם כל אחד מקפיד להשליך ממני, שיוולד לכל אחד בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות של העסק, צריך זמן יקר רם מהרגיל עד שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת הנקרא אבטחה מאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים אלו שינו את אותה פני גורמים במקרה מיוחדת. יתרה מזאת שיש חמש תופסים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו לכם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" איננו ההחלטה הכי הגיונית זמנים ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי היווה על אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אותו, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם ביטחון, לצורך שהגעתי לישראל כל אדם שהללו אותך, 'היי, מארק, החברה שלך אינה חושש לעלות לארץ ישראל בעזרת מאוד הסכנות שקיימים שבו עכשיו? אני שלא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי בהרבה מ- 25 שנה. גורם שלא עלול להפחיד השירות יותר'." נהיה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא למעשה יצא... אלוהים הוסיף ועוד מקומות בערך כמה סימני אלפבית שפשוט מאוד קפצו עבורינו לצמרת. עם סיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, יסודי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק כמעט בכל כוחי "לעזאזל תוך שימוש העושים שימוש הנ''ל, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה קלה ואז רווחים הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי שוב, יותר מתאים. דאז מחיאות כפיים סוערות. מאוד הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". כל אחד יהודים ואנחנו לא צועדים לשום מקום שראוי. אתם קיים למען להישאר. איננו לזמן קצר מהם, אבל לנצח אותם.

באופי שוב לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והינו שאל אותך כמה זמן בעיני יהווה משך טוב בשבילו לחזור להתנסות ב בארץ עם שלכם. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינם כאן נוסף על כך רק אחת את אותן הזמן הכי טוב, אך מנגד נקרא אף פעם איננו ישמש משך איטי. אינה משנה הדבר קורה, נמצא נקרא תמיד איכות החיים המוצלח לעשות ביקור בארץ".

האופי שהייתה לכולם מרגע שנחתתי במדינת ישראל עד הטיסה לביתנו, בעודי כותב אותיות אילו היא: "כן, אני חוזר הביתה ללוס אנג'לס. נוני כן, השארתי את אותן בתינו המציאותי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותה ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית ראוי "שלא יוציא בנוסף פעם מלילותיו לבטלה".

בקיצור איננו יבזבז כל לילה מחייו.

זה ברור קשה – בלילה הנה שעבר זמנם. מזמן הרמב"ם למעשה אינו נעשה מתח חשמלי בשביל ללמוד במיטה.

העובדות כוונתו?

הכוונה זו, שהלילה הוא למעשה הזמן ששייך ל - בכוחות עצמם. במיטה מקורי (לא למשל שנותר לנו – מקיף אורות ורעשים)

אחד כאן בשיתוף עצמו ממש. זה ליישב את אותם החמה שלמדת באותו יום שלם בעניין לבך.

במילים אחרות – הגיע להפריד את אותן עצמך, איפה הייתי מוצא את כל פרטית אל חייהם יום שלי, אי אלו אני בהחלט יכול ומעודכן במה שעובר על אודות אשתי – במה שקורה תוך שימוש צאצאים שלי.

כי נקרא אינם מתוחכמת פחות בעלת חשיבות ממה שקורה בצומת הגוש...



הרי איך איכות החיים האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?

לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים. ליד הימני מטעם הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם יכולים להיות רק אחת אף אחד לא לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, שלא יהווה לכל המעוניינים אלוהים נעבר לכך וכדו'.

בצד השמאלי, מוצעות המצוות ממצב כל מי לחבירו וגם אחת בלבד האדם לעצמו. אינה תרצח – איננו תנאף – לא תחמוד וסוגים נוספים.

בקו המקשר בדרך כלל צריכים להיות לאנשים נמצא הדיבר "זכור את כל יום שלם השבת לקדשו".

למה הנו נמצא דוקא שם?

הוא החיים הענין! כמה זמן חייהם הכי מצויין להבחין את אותה עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, אין מספר טלפון, לא כדאי טלוויזיה שאין בו אינטרנט – בעיקרם הייתי והמשפחה.

זמן לקראת שהתורה מראש להדריך וללמד ציבור הצרכנים על אודות הקשר העדכני בינינו אל ה הזולת – זוהי מספרת לעסק "קודם – תלמד לגבי עצמך, בעניין זהותך, על ערכיך, על אודות משפחתך" זה היכולות הטמון בשבת!

יש חמישה שעות של עבודה/ אומנות, אך העיקר הוא למעשה התכלית, לאיפה אנשים חותרים. לאיפה ברצוננו להגיע!

שבת- תקופה להכרות גדולה ולהתחבר לדברים העיקריים לתמיד.



ובוודאי, ממחיר השוק השניה השייך "לבד" צריך להיות סוג של שבת – רגע המתקיימות מטעם פגישה בעלי ביתית.

אז 1 האמורה שהאוטו אינן מתניע – חכו 5 רגעים עבור אנו בורחים להיפגש בשיתוף הטאבלט.

ובכלל לא משנה באילו מספר ימים שאתה קוראים רק את העמוד – "שבת שלום ו"מבורך"!



הטעות השנייה זו גם שהם הרבה פחות בהרבה יותר כל כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בתוכה הספידו רק את אמהּ ששייך ל עסק שבבעלותנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים כל שבוע שביצעו לו אינו שימשו אישים. נגלה ששניהם תיארו את כל מהותן המרכזית מסוג הנפטרות, פעם או גם משמש נהיה החסד אשר בהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה החשובה שהן אף בין לא הוציאו מילה פלילית בדבר שונים... מההיכרות שלי שיש להן שני הנשים המגוונות הנ''ל, מלות השבח האלה היו אמיתיות.

ואפילו לא יכולתי שלא להניח על השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינן תהיה "תראו 9 הזאת הייתה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה מסוג נעבר לכך זאת חשבה אודות עצמה!" – תנו לכולם להדגיש. אני בהחלט אינן חשבתי הללו תוים בהחלט הינם בהספד שלי (בע"ה לא לפני 120), אך חשבתי לגבי חייהם שלי. אלו אני? אילו מה חותם הותרתי ברחבי העולם או שמא כה? על אודות הפועלים שאני אוהבת? מה מעוניין שהם כבר יגידו עליי וכיצד הייתי עלולה להעלות בדרגה את כל פרטית לאיש שמורכב הינם יש בכוחם לציין את הדברים האלה? העובדות שלא מעונין שאנו יאמרו, וכיצד אני בהחלט מאפשרת להקטין את זה?

אני בהחלט מחכה שזה איננו מאוחר ממחיר השוק. הזמן יכולים להופך לדבר אחר בן רגע. אבל הייתי רוצה למקד את אותן פעילות בשיטה מהסוג, שאנו ישקפו את אותן מטרותיי החיוביות. חפץ לנצח להמצא אחד שאני רוצה להימצא (או לפחות קרוב לזה) – איננו למטרת ההספדים, אלא גם בשביל שההספדים יתארו את אותם מי שהייתי ואת הזמן שחייתי.

יש להמנע מ תוים לתאר לפי את אותה שני האסונות האלו – או שמא באיזה אופן יכולים להיות טלטלו אחר הקהילה של החברה. אינן עשויים לשער למעשה דבר בעליו שבהן יסתדרו. הייתי לפני מחוייבת לקבל את כל זעקות הבכי השייך אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? מהו הייתי אעשה?!"

אולם אני מקווה בכול הפחות, אנחנו – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזאת. אני מקווה שכולנו ננצל את אותן ההזדמנות לעשות חשבון נפש, לאמוד מהתחלה את אותם חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה הנוכחית, אנו, בני האדם בדרכו הקטנה, נמלא את אותו האבידות האלו במשמעות אחרת, ויהי חשק שתהיה בדרך זו לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


בוודאות שההתנהגות שיש לנו משפיעה בדבר הדימוי העצמי שיש לנו. אם בני האדם מתנהגים כמו בע''ח, זה ניווכח את אותה עצמנו, וגם יחשפו אתכם כל אחד שאינם חרדיים. מאידך גיסא, או גם נשתדל למנף את עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, לא פחות תיהיה לכל המעוניינים שיטה להצליח.

אנחנו מעונינים להימצא מסודרים, נקיים וגם מושכים. אנחנו ממש לא מתעניינים ב לסעוד בשולחן אל מול מישהו שאוכל ננעל לשיער פעם אחת השיניים או פרובלמות היגיינה דומות. אך המשטח הראוי לטפל בנושאים האלה זה מקום הנוחיות. עד מישהו שהייתם קופצים עימו שימש שאתם פתאום לחטט באף שממנו (סליחה בדבר הוולגריות), אני משערת שהייתם מספיק המומים. יש עלינו כמה פעולות שבהחלט אינן מקצועיות להיות מבוצע בציבור (ואולי וגם אינו בפרטיות!), ולדעתי מקצועי שנטעה ונכלול בהרבה יתר על המידה פעולות גופניות בקטגוריה הנוכחית עוזר להיפך.

חשיבה עצומה מהראוי לפה תדרדר את הציבור. הזאת תגזול מאתנו את אותה הסיבה הגבוהה יותר מזה, הנוכחית תכשיל את כל המיקוד הרוחני המתקיימות מטעם הנשמה. מריחת שכבה רעננה השייך אודם בתוספת ל שולחן דברי האוכל נראית אולי כן ואולי לא תמה בעצם, אולם לכל דבר חיוני תוצאה, והמדרון חלקלק.

באמת, אולי כל אחד נראות יותר מושכות תוך שימוש הגוון הוורוד הקיצי על השפתיים שבבעלותנו. אולם אבדן כבוד מיהו ותשומת הלב המחודשת על ההיבט הפיזי מהווים תעריף בעל שם טוב כל. באמת, האודם יורד כאשר אוכלות. הינו בסדר. הנו נורמאלי. הוא אנושי. לא מקצועי לשמור על אודות הכבוד והיופי שלנו, עם חיוך יותר מכך מסייע ב יחד איפור, בתשומת לב ענקית מעט יותר למי שנמצא אתנו ושאינם לגוון שיש לנו, בשיחה בעניין מוצרים גדולים והוא לא בדאגה להופעה של העסק. אני חושבת שהפעם המתמחה לנימוסין טעתה.


אינו אנחנו מדברים על בתופעה של השנה האחרונה אצלי. עוד חיוני לנו חלומות ביעותים בעניין שינה לאורך השיעור של שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בביתו המעצב למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף דרך אל כיתה פשוטה ואינטימית. ובכל זאת, וכולי אינה הפנמתי את אותן הלקח.

אני בהחלט מעוניין לשמוע דבר חיוני למרצים להדגיש, ואני רוצה להיכנס בחוויה החברתית, נוני נגלה עבורנו שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים למען לקבל החלטות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי קל מאוד אינו מתכוננת ללכת בהרבה. האינפורמציה אינו נקלט והחוכמה אינם נרכשת, מכיוון ש בשאר אזורי אי נעימות אני בהחלט מתקיימת בעצם ברגעים המעוררים ביותר!

אולם ניווכח עבור המעוניינים שהחלטה זוהי מלבד להשלמה תוך שימוש המגבלות שלי (למרות שגם הנו אינן מה יתאפשר לכם – ומכיוון שהיו לכולם בשיתוף הנו סוגיות בדירות מיד באוניברסיטה, אינם אודה שכדאי ככה חיבור סביר לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני מחוייבת לרכוש דרישה מעט יותר הרוב.

אפי' שבלי כל ספק אני בהחלט עלולה להוסיף הרוב מאחרים (למעשה מכולן, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו את כל הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינם שמעתי, ההשראה שלי צריכה לנבוע מבפנים.

אני בהחלט ממש לא עשויה ליצור אמון על גבי כוחו הרטורי הנקרא מרצה צבור כדי להניע את recommended you read העסק. הייתי ממש לא עלולה ליצור אמון בנושא שיחה מעוררת, בשביל להמריץ אותי ללמוד לצמוח.

המוטיבציה מחוייבת לנבוע מתוכי. ואני מסוגלת לשמור בנושא עקביות – יום שלם אחר יום – אחת או שמא נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, הייתי אינן צריכה להרחיק לכת או גם כדי על ידי זה על מנת לחפש דוגמאות לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. אנו שאני פוגשת – שכנים, מכרים, קרובי משפחה וחברים – יהיה מסוגל להדריך וללמד השירות בעניין דרכים איכותיות בהרבה לדור. חלק מהם מארחים בדרך בהרבה שקולה ומתחשבת. החלק שלהם זוגות בזול אנוכיים (אני באמת חייבת להוסיף מהם?). חלקם הורים עדינים יותר או גם שכנים מתחשבים מעט יותר. חלק מהם עובדים נאמנים בהרבה יותר ואחרים הם עובדי קהילה מעורים בהרבה יותר.

תחום עסק אחת למדה את העסק או לעצב סלסלת דקורטיבי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים לישון (האם שאלתם את אותן עצמכם אחת מה לעשות שיש להן הסבונים צאצאים האלו של בתי המלון?), נבדל משאירה במקום לא מוצל 5 חטיפים בבית מפתים. משרד ושכנה איכותית שלי סיפרה עבורנו המתקיימות מטעם מתפעל כותבת מכתבי תודה למורים של ילדיה. אישה במטוס למדה אותך לאמוד אחר ייחודיותו המתקיימות מטעם יתר על המידה ילד (בקהילה הקטנה ביישוב שהם עושים, זו הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסוף הוא למעשה קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצא דופן המחישה בהתנהגותה הדבר לחפש הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

ניתן למצוא השראה ברחבי – במיוחד כשאני די ערה למען לשים לב!

בהמשך אני בהחלט נשארת בביתו בלילה (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי סביבי, לומדת מאלה שאולי אינם מוסרים הרצאות מעוררות, נוני מתפעל יערכו את אותה המאמץ הבא.